מקור תלמוד ירושלמי בבא בתרא ב׳:י״א
11 משנה: אִילָן שֶׁהוּא נוֹטֶה לְתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵירוֹ קוֹצֵץ מְלֹא מַרְדֵּעַ עַל גַּבֵּי הַמַּחֲרֵישָׁה. הֶחָרוּב וְהַשִּׁיקְמָה כְּנֶגֶד הַמִּשְׁקוֹלֶת. בֵּית הַשְּׁלָחִין כָּל הָאִילָן כְּנֶגֶד הַמִּשְׁקוֹלֶת. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר כָּל אִילַן סְרַק כְּנֶגֶד הַמִּשְׁקוֹלֶת. אִילָן שֶׁהוּא נוֹטֶה לִרְשׁוּת הָרַבִּים קוֹצֵץ כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הַגָּמָל עוֹבֵר בְּרוֹכְבוֹ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר טָעוּן פִּשְׁתָּן אוֹ חֲבִילֵי זְמוֹרוֹת. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כָּל הָאִילָן כְּנֶגֶד הַמִּשְׁקוֹלוֹת מִפְּנֵי הַטּוּמְאָה.
12 הלכה: אִילָן שֶׁהוּא נוֹטֶה לְתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵירוֹ כול׳. אִילָן שֶׁהוּא נוֹטֶה לִרְשׁוּת הָרַבִּים כול׳. רִבִּי יוֹנָתָן הֲוָה דָאִין טַבָּאוּת וַהֲוָה תַמָּן חַד רוֹמַיי וַהֲוָה מְגֵירֵיהּ בְּחַקְלָא וּבְבֵיתָא. וַהֲוָה לְרִבִּי יוֹנָתָן חַד אִילָן נָטָה גַו דְּהַהוּא רוֹמַיָיה. אֲתַא קוֹמֵי חַד דַּיָין אָכֵן. אֲמַר לוֹן. אָזְלוֹן וָתוֹן בְּצַפְרָא. אֲמַר הַהוּא רוֹמַיָיה. בְּגִינִי לָא נְפַק דִּינָא. לְמָחָר אֲנָא מְבַטֵּל אילו מדידי וַחֲמִי הֵיאַךְ דִּינָא נְפַק. אִין הֲוָה דָאִין כָּל עַמָּא וְלָא דָאִין נַפְשֵׁיהּ לֵית הוּא בַּר נַשׁ. בְּאַפְתִּי רַמְשָׁא שְׁלַח רִבִּי יוֹנָתָן בָּתָר נַגָּרֵיהּ. אֲמַר. פּוּק קוֹץ מַה דְנָטָה גַו רוֹמַיָיה. בְּצַפְרָא קְרַץ בַּעַל דִּינֵיהּ לְגַבֵּיהּ. אֲמֵר לֵיהּ. זִיל קוֹץ מַה דְנָטָה גַו דִּידֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ רוֹמַיָיה. דִּידָךְ מַה. אֲמַר לֵיהּ. פּוּק חֲמִי יָתֵיהּ כְּמַה דִידִי עֲבִד עֲבַד דִּידָךְ. נְפַק חֲמִיתֵיהּ. אֲמַר. בָּרוּךְ אֱלֹהֲהוֹן דִּיהוּדָאֵי.
13 חָדָא אִיתָא אוֹקְרָת תְּאֵנִין לְרִבִּי יוֹנָתָן. אֲמַר לָהּ. בְּבָעוּ מִינָּךְ אִי אַעַילְתִּינוֹן מְיגַלְיָין אַפְקִינוֹן מְיגַלְיָין. וְאִין אַעַילְתִּינוֹן מְיכַסְיָין אַפְקִינוֹן מְיכַסְיָין. דְּלָא יֵימְרוּן בִּרְיָיתָא. דֵּינָרִין יְהָבַת לֵיהּ. וְאוֹקְרָה תְאֵינִין.
14 רִבִּי חֲנִינָה אָעִיל לְרִבִּי יוֹנָתָן בְּגִינְתֵיהּ וְאַייכְלֵיהּ תְאֵנִין. מִדִּנְפַק חֲמָא חַד אִילָן דִּבְרַת שׁוּבְעִין חִיוְורִין. אֲמַר לֵיהּ. לָמָּה לֹא אוֹכַלְתָּנִי מִן אִילֵּין. אֲמַר לֵיהּ. דְּאִינּוּן לִבְרִי. רִבִּי חֲנִינָה חָשַׁשׁ מִשּׁוּם גֶּזֶל בְּנוֹ.
15 רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה כְרִבִּי שִׁמְעוֹן. רִבִּי חִיָיה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל עַמָּא מוֹדוּ שֶׁהֲלָכָה כְרִבִּי שִׁמְעוֹן.
פירוש מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא בתרא ב׳:י״א
11 רבי יונתן הוה דאין טבאות. לישנא דהאי ש"ס בכל מקום כך הוא על טבא אומר טבאות וכעיו האי עובדא גריס בבבלי פ' חזקת דף ס' ע"א ר' ינאי הוה ליה אילן נוטה לרשות הרבים וכו' והכא ל"ק מעיקרא מאי סבר משום דלא הוה נוטה אלא גו דההוא רומאי:
12 הלכה כרבי שמעון. והרמב"ם ז"ל פסק בפי"ג מנ"מ הלכה כ"ו כתנא קמא דמתני'. והרי"ף ז"ל הביא המשנה כצורתה וסמיך אכללא דהלכה כרבים ונראה דטעמיה דהרי"ף והרמב"ם דלא פסקו בה כדעת דהאי ש"ס משום דבגמרא דילן שקיל וטרי שיעורא דרבי יהודה נפיש או דרבנן נפיש וכו' וש"מ דלא ס"ל להש"ס הלכתא כר"ש דאי אמרי' כנגד המשקול' תו לא איכפת לן הי משיעוריהו דר"י ורבנן נפישא:
13 סליק פירקא בסייעתא דשמיא